פארק עד הלום
צמד המילים "עד הלום" ניתן לגשר בהשראת שירו של נתן אלתרמן שמבטא את האדם המודה לאלוהים שהגיע עד הלום - עד הזמן הזה.
כמו כן נזכר הביטוי כתיאור זמן במקרא (שמואל ב', ז', י"ח): "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר, מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי ה' וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם".
צמד המילים לשם הגשר, משנה את משמעותו וכבר איננו עוסק בזמן, אלא במקום ומתאר את סיכומו של קרב, שנערך במהלך מלחמת העצמאות.
גשר עד הלום נבנה בסוף המאה ה-19 בתקופת השלטון העותמאני מעל נחל סוכריר שחצה את דרך יפו-עזה.
הגשר נבנה על יסודותיו של גשר מהתקופה הממלוכית ושרידים מהתקופה הרומית.
לאחר מלחמת העצמאות, הגשר שוקם והתנועה עליו חזרה לנוע עד שנת 2010 מועד בו נחנך מחלף 'עד הלום' החדש.
בצהרי יום השבת, ה-29.5.1948 לאחר שבועיים של לחימה נגד יישובי צפון הנגב, הגיע למתחם גשר איסדוד כוח מצרי שכלל חטיבת חי"ר המתוגברת בפלוגת שריונות וגדוד תותחי שדה.
תנועת הכוח המצרי נבלמה ליד הגשר המפוצץ ומקביל להקמתו של גשר חלופי, כוח גבעתי ריתק את המצרים ב-5 תותחי נפוליאון ו-4 מטוסי קרב מסרשמיטים, שהגיעו יום קודם לכן כשהם מפורקים מצ'כוסלובקיה והורכבו ממש בסמיכות לפעילותם מעל הגשר וזאת לאחר בקשתו של מח"ט גבעתי שמעון אבידן ממפקד חיל האוויר אהרון רמז, להשלים את הרכבת המטוסים עוד בערב הגעת המטוסים, אחרת הכוח המצרי יגיע לתל אביב.
בהסכמת ארבעת הטייסים עזר ויצמן, מודי אלון, אדי כהן ולו לנארט הוקמה למעשה הטייסת הקרבית הראשונה בחיל האוויר.
רביעית המטוסים שהמריאה מתל נוף, הגיעה למתחם הגשר בשעות אחר הצהרים של ה-29.5 הטילה פצצה, צלפה מספר צרור וחדלה מכך, כיוון שמערכות הירי לא פעלו כראוי.
במהלך המטס הישראלי, יורו המצרים במקלע הויקרס המשמש גם כנשק אנטי-אוויר והצליחו לפגוע במטוסו של אדי כהן, שהתרסק ונהרג.
המטוס של מודי אלון נפגע קשה ובשעה שנחת בתל נוף הוא התרסק על המסלול ובעצם 50% מחיל האוויר הישראלי הושמד בגיחה הראשונה שלו.
למרות כישלון המטס האווירי, ההפגזה על הכוח המצרי באמצעות תותחי נפוליאון ואפקט הרעש של מטס המטוסים, שינו את כל פני המערכה.
מוחמד נגיב, מפקד הכוח, מקבל החלטה להתחפר בתחומי הגשר ולא להמשיך צפונה לכיוון תל אביב ולמעשה עצם התכנון המצרי להגיע לתל אביב, לוט בערפל עד היום.
השג חשוב בכל זאת צלח לכוח המצרי, כי בעצם נוכחותו במרחב, הוא הצליח לנתק את התנועה לנגב ממרכז הארץ.
במסגרת "מבצע פלשת" שנערך בלילה שבין ה-1 ל-2 ביוני 1948 במטרה לסלק את הכוח המצרי מגשר עד הלום, הוטל על חטיבת גבעתי, שאלייה סופחו 3 פלוגות מחטיבת הנגב לתקוף את המצרים ב-3 גזרות:
את הגזרה הצפונית שבאזור הגשר ועמדת הפילבוקס, תתקוף חטיבת 'גבעתי' בסדר גודל של 4 פלוגות בפיקודו של צבי צור.
את הגזרה המרכזית שבאזור תחנת הרכבת איסדוד, יתקוף גדוד 57 של 'גבעתי' שהינו גדוד חיילי אצ"ל, שיפעל במגמת ריתוק והסחה.
ואת הגזרה הדרומית שהייתה בעיירה איסדוד עצמה, יתקפו 3 פלוגות מחטיבת הנגב.
כמתוכנן, נעו הכוחות לשטחי ההיערכות לפני ההתקפה, אך זמן קצר לפני יציאה לקרב נתקבלה פקודה על ביטול הפעולה והוראה על נסיגה.
סיבת הביטול הייתה ידיעה מוטעית אודות החלטה של מועצת הביטחון על הפסקת אש שעמדה להיכנס לתוקף באותו לילה.
כשהתברר שהידיעה על הפסקת אש הינה טעות, הוחלט לבצע את ההתקפה באותה תוכנית מתקפה בלילה שלמחרת, כלומר בין ה-2 ל-3 ביוני 1948 למרות ההבנה שהמצרים אמורים לדעת על כוונת המתקפה וזאת על פי הסימנים שהושארו ע"י הכוחות הישראלים בשטח ובכך לבטח אבד גורם ההפתעה.
המתקפה על הכוח המצרי החלה בהפגזה של תותחים ומרגמות על שטחי הכינוס המצריים שמיד נענתה באש מצרית מסיבית בכל הגזרות.
בגזרה הצפונית המצרים פתחו באש על כוחות 'גבעתי' וכתוצאה מכך נגרמו לכוח אבדות בנפש ואי יכולת להתקדם לעבר אזור הגשר.
ומכיוון שלא הצליחו לפרוץ אל המערך המצרי, עם שחר החלה נסיגה קשה שעלתה באבדות נוספות, שחלקם נשארו בשטח ורק לאחר נסיגת המצרים מהאזור וזאת רק במהלך 'מבצע יואב' נתגלו גופותיהם בקבר אחים, שממנו הם הובאו לקבורה בבית הקברות של חטיבת גבעתי בכפר ורבורג.
בגזרה המרכזית התגלה הכוח שהורכב מגדוד 57 מיד עם תחילת ההתקפה ולכן נאלץ לסגת ללא יכולת לממש את משימתו כהסחה וריתוק.
בגזרה הדרומית נשברה התקפת חטיבת הנגב על איסדוד מיד בהתחלה וכתוצאה מכך נאלצו לסגת תוך כדי נפגעים רבים, דרך חולות ניצנים, כשמשורייני המצרים מזנבים בהם עד לשלב שהחולות מנעו מהכוח המצרי רדיפה נוספת.
מבצע פלשת היה כישלון צבאי כבד שבמהלכו נמנו 50 הרוגים וכמספר הזה פצועים ו-4 נעדרים, 8 מההרוגים נשארו בשטח ועצמותיהם נמצאו רק לאחר נסיגת המצרים ואז הובאו לקבורה בקבר אחים בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים.
האובליסק
במסגרת המשא ומתן בין ישראל למצריים ב-1979 ישראל העבירה כ-80 אנדרטאות מסיני לישראל, כאשר רובם מרוכזים כיום ביער באזור צומת נחשון.
שתי משפחות דרשו להשאיר את האנדרטאות לזכר יקיריהם בסיני, אנדרטה ע"ש העשרה שנהרגו בהתרסקות מסוק וזו של משפחת ארז.
בגין הרים טלפון לסאדאת וביקש ממנו להשאיר שתי אנדרטאות בסיני, סאדאת אכן הסכים לבקשתו של בגין, אך בתנאי שגם בישראל יוצבו שתי אנדרטאות מצריות.
וכך בוחרים המצרים שני אתרים - האחד ליד חמי יואב והשני בפארק עד הלום.
שתי האנדרטאות הבנויות כאובליסק, שהינן אלמנט המייצג את מצריים כבר אלפי שנים.
על האנדרטה מופיעים מכל צד שמותיהם של 4 חיילים - סגן אלוף, סרן, רב"ט וטוראי המייצגים את כל החיילים שנלחמו ונהרגו במרחב של אשדוד.
בכל צד של האובליסק, הכיתוב כתוב בשפה אחרת - עברית, ערבית, אנגלית והירוגליפית.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.