מצודת ביריה
מצודת ביריה, שנבנתה ב-1945 במקביל למצודות בחוקוק ורמות נפתלי, הייתה היאחזות של חניכי בני עקיבא מהמחלקה הדתית של הפלמ"ח, שעלו לאתר כחלק מהמאבק נגד תקנות העברת קרקעות לרשות יהודים של השלטון המנדטורי, ועל מנת לסייע בהגנת היישובים הסמוכים ובעזרה למעפילים שהגיעו דרך סוריה לא"י.
ביריה עלתה לכותרות ב-1946, עת נמצאו באתר, כלי נשק רבים ומסמכים הקושרים את תושביה לפלמ"ח ושל כך ניתנה הוראה לגרשם מהישוב להעביר את האתר לרשות הצבא.
בעקבות ההודעה על סגירת ביריה וגירוש תושביה, התארגנו ב-14.3.48 אלפי בני נוער ועלו אל אזור ביריה והקימו נקודת יישוב חדשה בשם ביריה ב' בסמוך לאתר, שאותם פינו הבריטים למחרת היום.
חלק מבני הנוער המפונים, החליטו לא לוותר, טיפסו חזרה לאתר ונשארו בו מספר ימים שבמהלכם ניהלו משא ומתן עם הבריטים, שהסכימו לבסוף לאפשר ל-20 בני נוער להישאר באתר, שקיבל את הכינו ביריה ג'
קבוצת ביריה ג' נשארה באתר עד 1947 עת עברו לישוב הקבע שלהם בעין צורים והוחלפה בחברי גרעין משדה אליהו, שנשאר בביריה עד שלהי שנת 1950 עת הוחלט שביריה אינה מתאימה להתיישבות חקלאית, ואין משמעות מדינית-ביטחונית לקיומה באתר.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.